• ציון עמרם

ברבור שחור או קלף פרוע? | על תרחישי קיצון מערכתיים


בעגה האמריקאית למונח Wild Card ("קלף פרוע" או "קלף משוגע") ישנן מספר משמעויות, כאשר בתחום החיזוי וחקר העתיד המושג מתייחס לאירוע יוצא דופן שסיכוייו להתרחש מוערכים כנמוכים מאוד (תרחיש קיצון) אך לאחר שהתרחש - השפעתו על המערכת היא מרחיקת לכת. תוצאות אירוע כזה הן בדרך כלל בהקשר שלילי והוא מוגדר גם כאירוע "משבש" (disruptive) כלומר מערער את הסדר הקיים. דוגמאות לאירועים כאלה הם למשל נפילת חומת ברלין, פיגועי ה-11 בספטמבר, משבר הקורונה וקריסתו של בנק ההשקעות Lehman Brothers. הטריגר לאירוע כזה יכול להיות פוליטי, כלכלי ואף כתוצאה מכוחות הטבע (למשל קריסת הכורים הגרעיניים בפוקושימה כתוצאה מהצונאמי שהיכה בחופי יפן) אבל בכל המקרים השפיעו האירועים באופן מרחיק לכת על מערכות ומעגלים רחבים בהרבה מן המעגל שנפגע ישירות מן האירוע.

תרחישי קיצון מערכתיים

באופן אירוני, למרות ההסתברות הנקודתית הנמוכה להתרחשות אירוע כזה – דווקא אירועים אלה הם שעיצבו את ההיסטוריה הרבה יותר מאירועים אחרים עקב השפעתם הרחבה ומרחיקת הלכת. לכן מנסים חוקרים רבים מזה שנים לבדוק ולנתח התמודדות של מערכות עם שינוי רדיקלי עקב תופעות בלתי מוסברות או בלתי ניתנות לחיזוי. חלק מהמחקרים הללו הניבו מספר הגדרות ומושגים מקבילים לרעיון ה"קלף הפרוע" כאשר מבדילים ביניהם מספר ניואנסים אך המהות שלהם זהה: סיכוי קטן להתרחשות והשפעה גדולה. שניים מהמושגים היותר מוכרים הם מושג הברבור השחור (Black Swan) מן העולם הניהולי כלכלי ומושג ההפתעה הבסיסית (Fundamental Surprise) מן העולם המודיעיני צבאי.

ברבור שחור

תאוריית הברבור השחור גובשה על ידי ההוגה וסוחר ניירות הערך נאסים טאלב בספרו הנושא שם זה. את המושג שאל טאלב מהפילוסוף ג'ון סטיוארט מיל אשר דן בכשל הלוגי הרווח לפיו "לא מצאתי ← לא קיים" והיה הראשון שהשתמש במושג "ברבור שחור" בהקשר של הפרכה. המושג הגיע מן התפיסה המערבית העתיקה הטוענת כי "כל הברבורים לבנים" ובהקשר זה ברבור שחור שימש כמטפורה למשהו בלתי אפשרי. משמעות המושג השתנתה במאה ה-17 כשגילוי ברבורים שחורים באוסטרליה הוכיח כי גם מה שנתפס כבלתי אפשרי עלול להתגלות כאמת. לפיכך, באופן שבו טאלב משתמש בו, ברבור שחור הוא אכן יוצא דופן ובלתי צפוי, אך יש לצפות שלא כל הברבורים יהיו לבנים.

כדי להבהיר את משמעויות הכשל הלוגי האמור, טאלב מביא משל לתרנגול הודו שבמשך 1,000 ימיו הראשונים זוכה לטיפוח מסור מצד בעליו באופן הגורם לו להקיש כי אדונו אוהב אותו וישמור עליו גם בעתיד. כל זאת, עד אשר מגיע היום ה-1,001 בו חל חג ההודייה ותרנגול ההודו עולה על השולחן. האינדוקציה שעורך לכאורה תרנגול ההודו מתגלה כבלתי תקפה באופן המציג את הנטייה האנושית להיקשים מסוג זה כבעייתית ואף כהרת אסון. נטייה זו אף גורמת לתפישה (השגויה) כי הבלתי-צפוי ניתן היה לחיזוי מראש באמצעות ניתוח סטטיסטי של אירועי העבר, אך הדוגמה מערערת גם אותה: על בסיס אותם נתונים אפשר לתת תחזיות שונות המרוחקות מהמציאות באותה מידה, לכן אין קשר הכרחי בין עבר לעתיד.

לפי טאלב, הסיבה המרכזית להופעת אירוע ברבור שחור נעוצה במקריות. המערכות המורכבות של הכלכלה, לדוגמא, מבוססות על אינספור תהליכים עצמאיים כך שבלתי ניתן לצפות את מהלכם, וניתן לשער שבמוקדם או במאוחר יתהוו אירועי קיצון מערכתיים כמו למשל משבר 2008. אירועי קיצון כלכליים מכונים לעיתים גם "אירועי 6 סיגמא" (Six Sigma events). טאלב טוען שבעוד שרוב האירועים המכוננים בהיסטוריה היו בלתי צפויים בשעתם, בדיעבד אנו מביטים לאחור ומסבירים אותם באמצעות סיבתיות רציונלית. לכן השאלה המרכזית לטעמו אינה בניסיון (הנידון לכישלון עקב כשלים קוגניטיביים מובנים שיש בנו כמו התנייה להקיש באופן אינדוקטיבי) לחזות או להסביר את האירוע, אלא דווקא בבניית מערכות שלא יישברו ואף יתחזקו כאשר יתרחש אירוע שלא ניתן לחזותו.

הפתעה בסיסית

רעיון ההפתעה הבסיסית גובש על ידי סא"ל (מיל.) ד"ר צבי לניר, במחקר שערך ופורסם בספרו על הכשל בהתראת מלחמת יום הכיפורים. לפי לניר, הפתעה בסיסית היא מצב של הלם לנוכח התפתחות החורגת מן המערכת התפיסתית הקיימת ביחס למציאות. זאת, בניגוד להפתעה המצבית הנובעת מהיעדר מידע או ממוכנות לקויה להתפתחויות שניתן היה לחזותן. הפתעה בסיסית מתחוללת על רקע של התפתחות לאורך זמן של מצב בו מתקיים פער בין המציאות לבין תפיסתנו אותה, ופער זה מוביל לאירועים המערערים את יסודות הקיום של המערכת. כלומר ההפתעה הבסיסית אינה תולדה של היעדר מידע אלא של היעדר מסגרת תפיסתית רלוונטית. במצב זה, מידע נוסף אינו מועיל להבנת התמונה כי התפיסה כולה אינה מתאימה למציאות, ולכן כלים מקובלים לקבלת החלטות בתנאי אי-ודאות אינם אפקטיביים וכך המערכת אינה יודעת כיצד להגיב כאשר האירוע מתרחש.

כדי להמחיש את ההבדל בין הפתעה בסיסית והפתעה מצבית ניתן לדמיין מצב בו גבר הנשוי באושר חוזר הביתה מוקדם מהצפוי ומוצא את אשתו במיטה עם גבר זר. עבור הבעל – זוהי הפתעה בסיסית, שכן האירוע מערער את יסודות הקיום של המערכת הזוגית. עבור האישה – זוהי הפתעה מצבית, שכן ניתן היה לחזות שמתישהו היא תיתפס בקלקלתה ועקב היעדר מידע או מוכנות לקויה זה אכן קרה.

לפי לניר, הסיבה המרכזית להיווצרות הפתעות בסיסיות נעוצה בהתפתחות והתקבעות של דפוסים במערכות סבוכות, אשר אינם מצליחים להתמודד עם יצירתה של גישה חדשה במערכת ה"יריבה" (האויב במערכת הצבאית או המתחרה במערכת העסקית). כלומר, נדבך מרכזי בתפיסתו של לניר מתייחס למצב שבו קיים "צד שני" שאותו עלינו להבין כדי לדעת כיצד להתמודד כראוי. כמו טאלב, גם לניר ממליץ לשים את הדגש לא על חיזוי אלא על התמודדות, והמלצתו היא פיתוח היכולת לייצר למידה בסיסית, קרי – יכולת להבין מחדש את המציאות באופן שסוגר את פער הרלוונטיות.

סימנים מקדימים ותרחישים אפשריים

אחת השאלות המרכזיות המעסיקות את אלה החוקרים את התרחשותם והשפעתם של אירועי קיצון מערכתיים הינה – האם האירוע היה ניתן למניעה? או במילים אחרות, האם בזמן שלפני האירוע היו קיימים אינדיקטורים מובהקים שהמערכת – בהנחה והייתה ערוכה בהתאם – יכלה לזהותם ולהגיב?

מניתוח (בדיעבד) של רוב אירועי הקיצון עולה דפוס דומה של קיום "אותות חלשים" (weak signals) בתקופה שלפני האירוע, כלומר כאלה שזוהו בדיעבד כאינדיקטורים בעלי משמעות אך בזמן אמיתי אבדו ב"רעש" המערכתי הכולל. לדוגמא – היה ל-FBI מידע מודיעיני "חלש" על חלק ממפגעי ה-11 בספטמבר אך הוא לא זוהה כקריטי ולא נעשה בו שימוש טרם הפיגועים. בדוגמא אחרת של משבר הקורונה - זוהה כבר בשלב ההתפרצות הראשונית בסין כי מדובר בנגיף מסוג לא מוכר ודווח לשלטונות כי יש לנקוט צעדים מיידים במוקד ההתפרצות (העיר ווהאן), אך הבירוקרטיה של הממשל הסיני העדיפה להתעלם מן העניין כדי לא ליצור פניקה ציבורית ונאלצה להתייחס אליו ולהיכנס לפעולה רק לאחר שההתפרצות יצאה משליטה.

כך, מאפיין נוסף של אירועי קיצון מערכתיים הוא זמן התפרצות מהיר שאינו מותיר מרווח פעולה מספיק ברגע שהאותות הפכו "חזקים" ומתחיל להתחוור למערכת כי אכן מתחולל אירוע שכזה. ניתן להציג זאת באופן גרפי:

תרחישי קיצון מערכתיים

אחד הכלים האפקטיביים בתכנון אסטרטגי המתאים לרוב המערכות – אך הדורש עקביות והתמדה לאורך זמן - הינו בניית תרחישים (scenarios). בבניית תרחישים עבור אירועי קיצון, המערכת צריכה למנות גורם שיוכל לערער דפוסים והנחות יסוד בסיסיות, ינסה להגדיר נסיבות שיגרמו לכשל מערכתי משמעותי וימליץ להיערך בהתאם. כלומר, לא מדובר על זיהוי של אירוע ספציפי אלא על זיהוי תוצאה אפשרית (למשל עלייה דרסטית ובלתי מוסברת במחיר חומר הגלם של מוצרי החברה) של אירוע כזה. אחת החלוצות ביצירת ושילוב תרחישים בכלל ותרחישי קיצון בפרט באופן קבוע באסטרטגיה שלה כבר מתחילת שנות השבעים הינה חברת האנרגיה ההולנדית "של" (Shell). מול שוק הנפט התנודתי הצליחה החברה בניהול מבוסס-תרחישים[1] להתגבר על משברים (כמו אמברגו הנפט של אופ"ק ב-1973) ולהגיע ממקום של חברה אירופאית בינונית להיות חברת האנרגיה הגלובלית השנייה בגודלה בעולם.